כבר שנתיים וחצי שאת ממוקמת בקומה ה-12 של מגדלי היוקרה בגבול של בני ברק רמת גן, או במשרד הפינתי במתחם החדש בפרברי פתח תקוה, או ב'פינת החרדיות' של האופן ספייס בפארק הטכנולוגי של הרצליה. בקיצור – הסתדרת במקום עבודה טוב.
כבר מעל שנה שאת יודעת שהינך העובדת הכי מסורה בצוות, שאת כותבת הקוד הזריזה ביותר בקומה, שאת האחראית על הגיבוש בין החרדיות הפזורות ברחבי המתחם, שאת החונכת המדהימה לכל ג'וניורית שנקלטת. בקיצור- את עובדת מצוינת ומעלה.
כבר ששה חודשים שאת מהלכת עם תחושה לא נעימה בבטן שמשהו לא בסדר במה שקורה פה, שזה לא יתכן שאף אחד לא שם לב שאת הנכס היקר של החברה, שאף בכיר לא קלט שאת מצילה את המצב עם העובדות החדשות, שראש הצוות לא הבחינה שאת פותרת את כל הבעיות במהירות שיא. בקיצור – אף אחד לא מספיק מעריך אותך.
ומה קורה בתוך תוכך, בתחילה זה כמו זמזום של זבוב טורדני, מנקר לך בקצה המח ולא נותן מנוח, לא רואים אותי, אני לא שווה בעיניהם.
והתחושה הזו, הקורבנית הופכת לדיירת קבע ומתמקמת בתודעה במיקום די מרכזי שמזכיר לך שוב ושוב, אני מנוצלת.
ועכשיו חידה לגאוניות שבין קוראותי. טוב, אם אתן קוראות אז בטוח שאתן בנבחרת המוכשרות פלוס, בכל זאת אני מעיזה לאתגר.
מי הבינה על מה כתבתי? מה נושא המאמר? על מה השיח היום?
אז הנה התשובה הפשוטה והברורה: היום אנחנו מדברות על משכורת. על קידום. על תנאים בעבודה.
אז למה הייתי צריכה ללכת סחור סחור ולא לפתוח כמו שצריך בכותרת "בואו נדבר על השכר שלך"?
כי זהו. שרובינו לא ממש עושות את זה.
ממשיכות עם התחושות המבעבעות מתחת לפני השטח, התחושה הזאת שמגיע לי והיו צריכים לשלם לי יותר, שהתנאים שלי לא מספיק תואמים את רמת העבודה שלי.
אבל לדבר על זה עם האחראיים? פחות.
ואם ננסה קצת להעמיק ולהבין. למה בעצם? מה הבעיה לגשת ולבקש תנאים יותר טובים, או קידום, במיוחד שאת יודעת שמגיע לך להתקדם. באמת מגיע לך.
אני משערת שהתשובה הרווחת תהיה, זה בושות, זה מביך, זה פדיחה, באיזה מינוח שתבחרי הכיוון הוא שזה לא נעים לך.
ויש את הרוחניות יותר שתאמרנה שזה נשמע כאילו אני חומרית מידי שמתעסקת במשכורת.
יש את העדינות שחוששות להיתפס כאסרטיביות מידי, דורשות מידי.
ואולי את חוששת שיגידו לך לא. שיסרבו. אוי זה לא נעים….
אז אגלה לך סוד. שכל HR יודעת אותו היטב. בשנים האחרונות רוב רובן של הנשים שיצאו לעבוד יש להן מטרה מסוימת – להביא הביתה משכורת, זאת אומרת כסף, זאת אומרת בשביל להתפרנס. ובטח אלו שבחרו במקצועות ההייטק.
וברצינות- מותר לדבר על זה. זה בסדר. זה לגיטימי. זה מובן.
ברור לכולן שלא באת לעבודה כדי שיגידו לך כמה את מוכשרת ונדירה – באת להתפרנס.
אז איך באמת עושים את זה נכון?
איך מדברים על תנאים?
טיפים מהמומחים בעז"ה במאמר הבא!
גילוי נאות – כותבת המאמר הינה עצמאית שמעולם לא ישבה בדיון שכר עם מנהל כזה או HR אחרת . 😊